חוגגים מורשת איטלקית באיסט הארלם, ניו יורק: חלק א' מתוך סדרה בת 3 חלקים

מבט לאחור על השכונה הישנה

הארלם האיטלקית, אפשר לומר שזו הייתה שכונה מטורפת. בעבר היה ידוע בשם "איטליה הקטנה של מזרח הארלם", היא הייתה ממוקמת בין הרחובות 104 ו-119, מהשדרה השלישית ועד הנהר המזרחי, והיא הייתה פעם גדושה במהגרים איטלקיים שמנהלים עסקים. מאז הגעתם כמה דורות קודם לכן, האיטלקים היו מנצלים הזדמנויות יזמיות, ומקימים מפעלים עצמאיים ומשפחתיים קטנים. מאפיות, חנויות פירות וירקות, חנויות מכולת, בתי לוויות, מסעדות, הפצת פחם וקרח, אריחים ושיש, חנויות ממתקים, מעדניות, מכוני פיצה ומספרות החלו לצמוח בכל רחבי הארלם האיטלקית, במיוחד במהלך שנות ה-40 וה-50. הארלם האיטלקית עם כל העסקים הקטנים שלה שגשגה מבחינה כלכלית. הוא היה עמוס ועמוס כתמיד לפני ועד סוף שנות ה-50.

הרחובות זחלו באנשים כשההמולה היומיומית של השכונה השתוללה ללא הרף. בתוך העומס שמילא את המדרכות והרחובות היה המראה המוכר של הרוכלים האיטלקיים מציגים את מרכולתם מעגלות הדחיפה השורה לאורך השדרה הראשונה, מהרחובות 107 עד 116. רוכלים אלה גם ציפו לפסטיבל השנתי של הר הכרמל, שבו נהרו אלפים אל המשתה, נהנו מהאוכל והמשחקים, מהלהקות והריקודים, מהמצעד של המדונה ברחובות השכונות שבהם התפוצצו זיקוקי דינור שהופעלו עם תפילות לשמיים. חג הריקוד של הג'יליו ברחוב 106 היה קריטי גם להארלמיטים האיטלקים האלה.

אי אפשר היה להימלט מהארומה האלוהית, שאי אפשר לעמוד בפניה, המפתה של המטבח האיטלקי שנישאת בבריזה של הקיץ מבתי הקפה הרבים והמסעדות הקטנות הממוקמות לאורך רחוב השוק. בתי הקפה היו מקומות ההתכנסות השכונתיים, מלאים בפטפוטים ערים, צחוק סוער ועשן סיגרים על אספרסו מהביל ומאפים עשירים. הפזורים בשכונה, אפשר היה לשמוע את הצעקות והצחוק של ילדים ובני נוער המעורבים באופן פעיל במשחקי רחוב. למרות שהיו הרבה משחקי רחוב שילדי השכונה בידרו את עצמם במהלך השנים, כמו גולות, קפיצות, קפיצה בחבל, כדוריד ועוד, כדור סטיק הפך לאחד הבילויים האהובים. המשחק הזה היה פופולרי עוד בתחילת המאה ה-20, במיוחד בקרב משפחות הפועלים האיטלקיות שכן רובן היו עניות עם מעט כסף לבזבז. זה היה המשחק הכי טוב. הילדים היו משחקים ברחוב עד ערב מוקדם, לרווחת כולם. אמהות בירכו על מזג האוויר החם יותר כדי להוציא את הילדים מבתיהם הצפופים, אבל האבות האיטלקים לא אישרו זאת. הם האמינו שמשחק הוא בזבוז זמן; ילדים צריכים למצוא עבודה ולתרום לרווחת המשפחה.

סטיק-בול היה גרסה מוקדמת של "בייסבול", שנקרא "הבייסבול של העני". זה היה הזעם במהלך שנות ה-30 וה-40 ברחובות ניו יורק. כל מה שהשחקנים היו צריכים זה מקל וכדור גומי. במקור שחקני כדור המקל השתמשו בידית המטאטא של אמם עבור מחבט. הם היו מדביקים אותו כדי לקבל אחיזה טובה יותר. מדרגות האש שמסביב היו היציע שלהם וחורי האיש הפכו לבסיסים. היית צריך לראות את הבעת השמחה על פניהם כשהם היו מכים את כדור הגומי הזה עם ידית המטאטא בכל הכוח. זה היה רגע מרגש לראות את הכדור הזה עף הכי גבוה וכמה שהוא יכול ככל שהם מיקמו את ההימורים שלהם בתהליך. סטיק-בול היה אחד ממשחקי הרחוב היקרים ביותר באיסט הארלם. מבוגרים נוסטלגיים ניסו מאז להחיות את המשחק הזה, אבל בקצב הרבה יותר איטי. במשך 21 שנים, "משחק כדורי האב/בן" מתקיים מדי שנה בשדרת Pleasant במזרח הארלם.

עבור ילדי "איטליה הקטנה", הרחובות היו מגרש הדריסה שלהם עד שפארק שהכיל שני מתקני שעשועים, שני אולמות התעמלות, מרחצאות ותחנות נוחות סופק על ידי העיר ב-7 באוקטובר 1905. מגרשי המשחקים הומצאו ככלי להשגת ילדים מחוץ לרחובות, הרחק מהשפעות מזיקות. מתקני הפארק הורחבו במהלך שנות ה-30 עם הכללת בריכות ציבוריות ומגרשי בוצ'ה. בוצ'ה היה אחד הבילויים האהובים על המהגרים האיטלקיים הראשונים. המשחק הובא לאמריקה על ידי מהגרים מצפון איטליה. רבים מהאיטלקים היו פועלים פיזיים בעבודות תובעניות, במיוחד בבנייה. מכיוון שספורט זה דרש מעט מאמץ והציע הנאה רבה, הוא הפך לפופולרי ביותר בהארלם האיטלקית. מגרשי הבוצ'ה הראשונים בפארקים בעיר ניו יורק הוקמו על ידי ראש העיר לה גווארדיה בשנת 1934 בפארק תומס ג'פרסון במנהטן, בלב מה שהיה אז שכונה איטלקית בעיקרה. התושבים המקומיים כינו אותו "הפארק האיטלקי" שלהם, אם כי הוא נקרא "פארק תומאס ג'פרסון", הממוקם ברחוב 112 וב-East River Drive. בסמוך לפארק, בית הספר התיכון בנג'מין פרנקלין נבנה בשנת 1942 ונפתח לא רק לתלמידים האיטלקים המקומיים אלא לקבוצות אתניות אחרות מהסביבה. לשני המקומות הללו נוספו סיפורים משלהם לדפים הנרחבים של ההיסטוריה העשירה, הידועה לשמצה והסוערת של הארלם האיטלקית. למידע נוסף על עידן זה, קרא את הסיפור שלי "Crusin' The 50's in a Volatile East Harlem".

הקהילה האיטלקית תמיד הגנה בחירוף נפש על מה שהם האמינו שהוא שלהם. זה היה הפארק שלהם, השכונה שלהם, "איטליה הקטנה" שלהם, כפי שהיה ידוע אז רובע הדיור המאוכלס במזרח הארלם. הארלם האיטלקית הייתה כפר קטן בתוך עיר גדולה.

בשנות ה-30, הארלם האיטלקית הפכה לאזור המאוכלס ביותר במנהטן, והתהדרה במושבה הגדולה ביותר של איטלקים-אמריקאים בכל ארצות הברית עם אוכלוסייה של כ-100,000 או יותר.

קשרי קשר

החיים בהארלם האיטלקית בשנות השלושים והארבעים היו מלאים בקהילות מלוכדות ושכנים דואגים. איטלקים אמיצים, למרות אפליה, קשיים וסבל, התאימו עצמם לסביבתם החדשה. הם קידמו וחגגו את תרבותם ואת חגיהם הדתיים, מנהגים שנמסרו לאורך הדורות על ידי אבות עולים, פעם עמוד התווך של הציוויליזציה בשכונה. זו הייתה שכונה שבה נוצרו קשרים מתמשכים ללא הרף. כל כך חזקה הייתה תחושת השכנות הזו שמשפחות רבות וצאצאיהן יישארו שם לנצח.

הנאות החיים הפשוטות

השכונה הפגישה משפחות וחברים. זה היה כמו כל שכונה איטלקית עתיקה אחרת. הייתה חיבה גדולה וכבוד אחד לשני. האיטלקים הם אנשי משפחה; הדברים הפשוטים בחיים גורמים להם הנאה עצומה, כמו לטייל במעלה ובמורד הרחובות ולברך את כולם ב"בוונג'ורנו, בוא סטאי?" (בוקר טוב, מה שלומך?) רק לשמוע: "סטו בנה, גרוזי". (אני בסדר, תודה לך.) הם אוהבים לשוחח עם שכנים על מדרגות ופתחים. כשהיה חם בצורה בלתי נסבלת בתוך בנייני השיכונים, הם היו מקבלים שמיכות ולוקחים אותן לגג המזופת ועושים פיקניק. מראה קיצי שכיח ראה את הילדים מתקררים במים הזורמים מברז כיבוי אש פתוח. יותר מכל, הם פשוט נהנו להתאסף סביב שולחן המטבח ללגום יין ביתי, לשתות קפה, לאכול או לשחק קלפים עם משפחותיהם וחבריהם. רוב השיחות שלהם היו בדרך כלל ליד השולחן שבו האוכל היה נוכח תמיד.

המוזיקה פונה הכי חזק לאופי האיטלקי. הם נהנו משירה משפחתית, ריקודי עם וממוזיקה מקומית. מסיבות בית פתוח לחברים ולחברים וקרובי משפחה של חברים וקרובי משפחה תמיד התרחשו ברחבי השכונה, עם מנדולינות, אקורדיונים ושירה של יצירות פופולריות או אופראיות בביצוע של כישרונות חובבים.

ככל שהזמן חלף, התרבות התוססת והסרוגה הזו תיקרע לגזרים על ידי "קידמה", אבל החלק הזה של המורשת האיטלקית האמריקאית במזרח הארלם, יחד עם החשיבות של המשפחה והקהילה, יכוסו בחלק 2 מתוך 3 אלה. חלק בסדרה!


Source by Miriam B Medina

About admin

Check Also

Reflections of Travel to Europe

As a four-decade Certified Travel Agent, international airline employee, researcher, writer, teacher, and photographer, travel, …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Recent Comments